<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — ב"מ ראיה א'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
[ב"מ ס"ב ע"א] אלא גזלני' מאי נינהו מלוי ברבית וכו'. מפ' בתוס' ר"ש ז"ל דהא דלא תריץ בבא לצאת ידי שמים כדתריץ בפ' הגוזל קמא [ב"ק צ"ד ע"ב] משום דר' יוחנן ס"ל דרבית קצוצה אינה יוצאה בדייני' כלל, ואפי' לצאת י"ש אין צריך, ובודאי כך נר' כמו שפי', ולפי זה י"ל גבי אבק רבית דקי"ל [ס"א ע"ב] דאי' יוצאה בדייני', אם בא לעשות תשובה נמי אי' צרי' להחזיר, אלא זו היא תשובתו, שמקבל עליו שלא לעשות עוד, כדרך שכל בעלי תשובה פורשי' מהעבירות שהורגלו בהם, א"נ י"ל דדוקא לר' יוחנן א"ל הכי דכיון דסבר דרבי' קצוצה אינה יוצאה בדיינים א"כ אין לחבירו בידו עליו כלום, ולא אסרתו תורה מפני שמעכב ממון חברו שגם הלווה מוזהר בדבר, והרי היא כשאר העברות, והבא לעשות תשובה מקבל עליו שלא לעשות עוד, אבל השבת ממון אין כאן, אבל למ"ד רבית קצוצה יוצאה בדייני' ודאי ממו' חבירו בידו ורמי למעבד השבת ממון, וברבית דרבנן נמי כיון דנטל ממון חבירו שלא כדין וממו' חבירו הוא בידו, אע"ג דלא אחמור שתצא בדייני', מ"מ אם בא לעשות תשובה צריך להשיב ממון חבירו דומיא דרבית קצוצה, מיהו הואיל ודרך תשובה בא להחזי' אין לקבל ממנו כדאמרי' בפ' הגוזל [ב"ק צ"ד ע"ב] דכל המקבל מהן אי' רוח חכמי' נוחה הימנו, וא"כ ממילא אינו צריך להחזיר דכיון דאמרו חכמי' אי' מקבלי' הימנו מן התורה נמי אינו חייב להחזיר, שהרי אי' כאן אסור תורה א"כ אי' בהשבה כלל שהרי הם אמרו והם אמרו, הם אסרו רבית זה והם אסרו שלא לקבל.
